הררית  - מקום בטבע

בשנת 1980, בתקופה בה יזם אריק שרון את תכנית המצפורים בגליל, התגבש גרעין מיסד של תנועת המדיטציה הטרנסנדנטלית - גרעין שחף -ופנה למחלקת ההתיישבות של הסוכנות בבקשה להקים ישוב בארץ. החזון היה להקים ישוב מודטים בארץ מתוך הנחה שאדם שמתרגל את הטכניקה הזו מסלק מתח ממערכת העצבים שלו, ונהיה יותר רגוע ושליו. הוא יוצר השפעה של רוגע ושקט על הסביבה שלו וכשקבוצת אנשים מתרגלת ביחד את הטכניקה המתקדמת של המדיטציה היא מסוגלת להשפיע שלווה ושלום על כל האיזור. למותר לציין שבשנות השמונים התקשו האנשים להגות את המילה

מ ד י ט צ י ה ,   כל שכן להבין את משמעותה, ולכן, התגובה המוסדית לרעיון להקים ישוב מודטים היתה סקפטית.

את הישוב, שהיום ידוע בשם הררית, קיבל גרעין של עובדי רפא"ל כדי להתגורר בקרבת מקום למפעל שיועד אז להקמה- מפעל לשם. הסוכנות התחילה לבנות להם בתים טרומיים אולם המהנדסים הרפ"אליים הודיעו שהישוב שהוקצה להם רחוק מדי ומנותק מדי. הסוכנות "נתקעה" עם בתים חצי גמורים ואילו חברי גרעין שחף המשיכו לבקש להם מקום. כך הוחלט במוסדות לאפשר לחבר"ה המודטים לקבל לידיהם הר עם נוף מדהים שאין מלים לתאר, עם בתים לא גמורים, בלי חשמל, בלי מים .

גרעין שחף נטל את ההזדמנות שנקראת בשפת המודטים "תמיכת טבע" ועלה על הקרקע. מהנדס, עובדת סוציאלית, שרטטת, מורה למדיטציה, ארכיטקט , אופטומטריסט, מנהל חשבונות ועוד בעלי מקצועות שונים הפכו בין לילה לפועלי בנין וחלוצים של הסוכנות היהודית. במרץ והתלהבות הוקמו גגות הבתים, נסללו שבילים, הותקן גנרטור וקרון רכבת זרוק הפך לצימרים לעת מצוא. כל זה נעשה תוך תרגול מדיטציה משותף וארוחות צמחוניות לתפארת ביחד - חיי קומונה וחלוציות  משולבים בידע שהגיע מהוודות העתיקות מפי הגורו- מהרישי מהש יוגי. הוא לימד אותנו משפטי  חכמת חיים כמו:

"DESIRE AND LET GO”

" לשים את תשומת הלב על החיובי וכך זה גדל בחיינו"

"אל תחפשו משהו בחושך, פשוט תדליקו את האור"

ועוד המון טיפים לחיים כמו: תזונה נכונה, תרגילי נשימה, איזון גופנפש, תובנות רוחניות ובעיקר לזרום בנתיב של האהבה.

 

הישוב הוקם  באוירה של אהבה ושיתוף פעולה.  חוברנו לחשמל, למים ולציויליזציה ומשפחות עם תינוקות וילדים החלו להגיע. שלחו את השופט דאז חיים כהן לבדוק את מידת הסיווג שלנו-האם אנו המודטים נחשבים לכת? הנושא שהיה אז על סדר היום  היה  מי נחשב ככת מהקבוצות הרוחניות שצצו כמו פטריות אחרי הגשם.  השופט החייכן שבא אלינו לארוחת ערב באחד הימים הגשומים הרגיש אתנו כמו דג במים ונתן את החותמת האחרונה למוסדות שאנחנו כדת וכדין ונוכל לקבל את הישוב לידינו עפ"י חוק. מאז עברו כ-30 שנה.

הררית התרחבה,ילדינו שגדלו כאן יצאו לעולם עם אנרגיות רוחניות ואהבה בלב. יש  כאלו שחוזרים לבנות פה את ביתם ,  גם נוספו  אלינו משפחות צעירות ומרעננות , והרוח הטבעית והאקולוגית נושבת בין ענפי העצים שגדלו בינתיים. ציפורים מצייצות וקולות עדינים וצוהלים של ילדים נשמעים  בהרמוניה עם צלצול פעמון הכנסיה ושירת המואזין. נראה שהשפענו הרמוניה ואהבה על שכנינו מהכפרים הסמוכים ועל האיזור והיחסים הם יחסים של פירגון וכבוד הדדי.

הנוף המדהים, הקרבה לטבע, למנזר, ובכלל בחורף כשהעננים למטה ואנו מעל , קרובים לאלוהים נותנים להררית צביון מיוחד וכל המתנסה בטיול ובשהות במקום מרגיש חוויה עילאית.

היום יש לנו צימרים לנופש ,  טיפולים אלטרנטיביים  כמו עיסויים שונים ,פרחי באך,סו ג'וק ועוד , ייעוצים מיסטיים בתחום אסטרולוגיה, נומרולוגיה, קלפים, קבלה , מוסיקה שמיימית של העידן החדש, , סדנאות תנועה ואקולוגיה, צמחי מרפא ובשמים טבעיים , אפילו אוכל בריא, ועוד  אירועים חדשניים ומיוחדים.

למרות שתרגול המדיטציה היווה בזמנו תנאי קבלה לישוב , נפתחו כעת הדלתות בפני כל מי שאוהב טבע,שקט, שלווה והתפתחות רוחנית.

כתבה:פנינה שמעוני

אתר הררית:www.hararit.co.il