בעקבות יום העיון של המטה לצמיחה דמוגרפית שנערך ב-9.7.08 באפעל – בנושא קליטת בנים המפורט להלן הינו סיכום מורחב על פי הרצאתו של עו"ד מיכי דרורי ראש המחלקה המשפטית בתנועה הקיבוצית – בנושא הסטאטוסים.

חברה בת קיימא חותרת להבטחת המשכיותה. משפחה מעבירה את נכסיה המשותפים לדור הבא. הקיבוץ רצה ורוצה  "להעביר (להוריש) את עצמו לבניו".

בפועל, חלק מן הבנים (במקומות מסוימים – רוב הבנים...) לא נשארו בקיבוץ . כדי להבטיח את המשך קיומו של הקיבוץ במהותו כאגודה שיתופית המפעילה נכסים משותפים (כלכליים ואחרים) התקיים בו תמיד תהליך של "קליטה". 

תפקיד הנקלטים היה "להמשיך את המפעל" כחברים שותפים, השווים בזכויותיהם ובחובותיהם לחברים הקיימים.

הואיל וקיבוצים רבים נמצאים היום בתהליכי "צמיחה דמוגרפית" – קרי: מאפשרים גידול אוכלוסיית הקיבוץ בדרכים שונות, יש לעשות הבחנה ברורה בין הסטאטוסים השונים של ה"מצטרפים" - בעיקר בהתייחס לשאלה אחת: מה יכול להבטיח את המשך קיומו של הקיבוץ כאגודה שיתופית על כל המשתמע מכך לגבי החיים הפנימיים ולגבי האופן בו נתפס הישוב הקיבוצי על ידי מוסדות המדינה (בהקשר של הסכמים וזכויות שונות שיש לקיבוץ מעצם היותו קיבוץ בהגדרה)?

ההבחנה בין הסטאטוסים השונים באה לידי ביטוי קודם כל בהגדרה החוקית וכן בסדרה של חובות וזכויות שתובע או גם מעניק הקיבוץ לאנשים החיים בו. 

1. סוגי קיבוצים

לפי תקנות הסיווג (אותן תקנות ממשלתיות אשר הגדירו את סוגי הקיבוצים ואת הכללים העיקריים המחייבים כל סוג וסוג)  קיימים שלושה סוגי קיבוצים:

1.א. הקיבוץ השיתופי -  בלשון העם "קיבוץ קיבוץ" או "קיבוץ של פעם" או "הקיבוץ הקלאסי"...

1.ב. הקיבוץ המתחדש -  קרוי גם: "קיבוץ משתנה" או  "קיבוץ דיפרנציאלי",  או גם "הקיבוץ המופרט"

1.ג. הקיבוץ העירוני  -  "מגוון" בשדרות, "תמוז" בבית שמש, קרי - קיבוץ שאינו ישוב כפרי נפרד.

* מה שהופך קיבוץ שיתופי לקיבוץ מתחדש הוא אימוץ של לפחות אחת משלוש האפשרויות הבאות : תקציב דיפרנציאלי, שיוך דירות ושיוך נכסים.

* קיבוץ שאימץ לעצמו תהליכי הפרטה חלקיים, ומשלב באופן חלקי תגמולים כספיים עבור ותק או עבודה, בצד תקציב נורמטיבי ("לפי צרכים") מוגדר כמי שאימץ לעצמו "מודל משולב" קרי: אינו בגדר "מתחדש" – ונחשב, על כן, מבחינת התקנות כקיבוץ שיתופי.

* גם קיבוצים שיתופיים, המאפשרים רכישת רכב פרטי או הרחבת דירה על חשבונו של החבר – אינם יוצאים מגדר היותם שיתופיים כל עוד, כאמור לעיל, אינם משייכם דירות ו/או נכסים ואינם נותנים תקציב דיפרנציאלי כתמורה על עבודה(במונחי החוק – אין בקיבוץ שכר אלא תקציב).

2. סוגי נקלטים

2.א. חברים מלאים

בהגדרה – מי שנקלט בקיבוץ שיתופי "לחברות" הופך להיות "חבר מלא" (יש המכנים אותו "חבר-חבר") ובכך רוצים לומר, כי זכויותיו שוות לזכויות החברים האחרים, ואם ניתנות לחברים זכויות נוספות (או אפשרויות נוספות – למשל שיכון, לימודים, או כל דבר דומה) והן ניתנות על פי ותק,

החבר "המלא" (הנקלט בקיבוץ) יכול לצבור ותק מיום הגיעו לקיבוץ ולהגיע לאותם דברים שניתנו לקודמיו "בהגיע תורו".

בתוקף היותו חבר מלא הוא שותף מלא בנכסי הקיבוץ, יכול לבחור ולהיבחר לכל אחד ממוסדות הקיבוץ ואם הקיבוץ מחליט בדרך זו או אחרת לחלק לחברים מ"פירות נכסי הקיבוץ" (רווחים או עודפים...) זכאי להם גם החבר המלא-החדש (לפי הכללים שנקבעו בקיבוץ לגבי כל חברי הקיבוץ). 

הבהרה  :  מסתבר כי גם בקיבוצים מתחדשים נקלטים חברים חדשים (בעיקר בנים / בנות ילידי הקיבוץ ובני זוגם)  כ"חברים מלאים" (קרי – חבר-חבר או – כפי שנהוג לכנות זאת בכמה קיבוצים – "חבר חדש") ) והמשתמשים במושג זה מתכוונים לומר, כי הנקלט אינו במעמד של "חבר בעצמאות כלכלית" (יוסבר בהמשך), אך בהשוואה לזכויות "החברים המלאים" שכבר חיים בקיבוץ והיו בו כשעוד היה שיתופי, עשויות לחול עליו הגבלות שונות בעיקר בשני נושאים: האחד – הזכות לשיכון והשני -  הזכות להיות שותף בנכסי הקיבוץ שנצברו עד יום השינוי.

במילה "הגבלות" אין הכוונה בהכרח ל"מניעת כל אפשרות", שכן יש קיבוצים שבהם ניתנת אפשרות לחבר החדש להיות שותף בנכסי הקיבוץ ברמה זו או אחרת, אם  ישלם על כך וירכוש לעצמו מניה או מניות – על פי הסדר שקבע הקיבוץ מראש כחלק מתקנון הקליטה. (יוזכר גם בהמשך).

2.ב. חברים בעצמאות כלכלית

תקנות הסיווג קובעות, כי קיבוץ (מתחדש בלבד!) רשאי להגיע עם חבר להסכם על מעמד של עצמאות כלכלית.

קיבוצים שהחליטו לאמץ אפשרות זו מייחדים אותה רק לנקלטים חדשים.

לכאורה יש כאן שילוב מוצלח בין שתי מגמות:

האחת – (בעיקר של הקיבוץ) קליטת חברים והגדלת האגודה השיתופית,

השניה (בעיקר, כך אומרים, של הנקלטים החדשים עצמם) האפשרות לחיות במסגרת של עצמאות כלכלית מרבית אפילו עד כדי נישומות אישית במס ההכנסה, תשלומים אישיים לביטוח לאומי ואי השתייכות למערכת הערבות ההדדית של הקיבוץ (אלא ברמה המינימאלית המתחייבת מתקנות הסיווג).

מטבע הדברים לחבר ה"עצמאי מבחינה כלכלית" אין כל זיקה לנכסי הקיבוץ ששויכו לחברים אם בפועל ואם כרעיון (אלא אם נקבע  במפורש אחרת בהחלטות הקיבוץ וגובשו לכך הסדרים מתאימים)

השאלה המתעוררת: האם חברות בעצמאות כלכלית היא אכן חברות של ממש או שמא זו "תושבות" באצטלה של "חברות" – קרי: החבר חי בקיבוץ כתושב (מבחינת החובות) אך זוכה "משום מה" לזכויות מסוימות (למשל – לבחור ולהיבחר למוסדות הקיבוץ...) שאינן ניתנות לתושבים.

שאלה זו מתחדדת על רקע הטענה, כי אם מספר החברים החיים בקיבוץ בעצמאות כלכלית, יהיה גדול יותר ממספר החברים "המלאים" יש סכנה כי יתבטל סיווגו של הקיבוץ כקיבוץ (שוב – על כל המשתמע מכך לגבי מוסדות המדינה והזכויות, שהוענקו לקיבוצים מתוקף היותן אגודות שיתופיות להתישבות)

3. מסכת הזכויות והחובות

3.א. מגורים (דירה או בית)

3.א.1. שיוך דירה

חבר מלא בקיבוץ שיתופי- יקבל דירה מהקיבוץ ודירתו תהא שייכת לקיבוץ אך תשמש אותו למגורים כל עוד לא התרחש המפורט להלן:

(א) החבר עבר מדירתו בהסכמה או לפי תקנות הדיור של הקיבוץ  לדירה אחרת (ככל הנראה - טובה יותר - קרי גדולה יותר או בקומה ראשונה וכד') שאף היא  לא תהא שייכת לו, אך הוא בעל זכות להתגורר בה.

(ב)  החבר עבר להתגורר במוסד סיעודי – בקיבוץ או מחוצה לו - ולא הותיר אחריו בדירתו את בן / בת זוגו.

חבר מלא בקיבוץ מתחדש -    (שחברותו החלה לפני "היום הקובע")  משויכת לו דירה (בשיוך פנימי בהסכם כספי עם הקיבוץ או בשיוך קנייני -  הכולל גם מגרש -  בהסכם אל מול המינהל, ואשר מתחייב ממנו תשלום על פי ההחלטה שאימץ לעצמו הקיבוץ: 751 או 979, (שעדיין לא נתקבלה סופית) והוא רשאי להעבירה (בדרך של מכירה או הורשה) למי שמוכן להיות - ואף התקבל להיות - חבר בקיבוץ (זה הכלל ברוב הקיבוצים. אך יש קיבוצים שאינם מבהירים זאת "עד הסוף" אם מפני שאינם מאמינים כי יוכלו לעמוד בכך ואם מפני ש"אינם עושים תכניות לטווח כל כך ארוך"...)

נקלט בקיבוץ מתחדש -   ירכוש דירה או יבנה בית על אדמת הקיבוץ, וביתו יהיה שייך לו למטרות מגורים, וגם לצורך העברה (מכירה או הורשה) כמקובל לגבי חברי הקיבוץ הקיימים (אם במסגרת חוזה מול המינהל ואם בחוזה מול הקיבוץ).

נקלט בקיבוץ מתחדש במעמד של "חבר בעצמאות כלכלית" –

זכויותיו בנושא השיכון הן כזכויות זה שנקלט לחברות מלאה בקיבוץ מתחדש (המופיע לעיל)

3.א.2. רכישת מגרש

בקיבוצים מתחדשים בהם חותרים (ובכמה מהם כבר הגיעו) לשיוך דירות קנייני (קרי: הדירה והמגרש "שייכים" לחבר לצרכי מגורים, מסירה, מכירה והורשה) ישלם הנקלט כמו גם החבר דמי היוון על הקרקע על פי הכללים שאימץ לעצמו הקיבוץ (החלטת מינהל 751 שכבר התבטלה וקיימת רק למי שכבר קבל אותה עד מועד מוסים בהחלטת קלפי ודיווח על כך לרשויות - או 979 – שעדיין נמצאת תחת תביעות לבג"צ ועל כן אינה ניתנת בשלב זה למימוש)

בקיבוצים שיתופיים - אין רכישת מגרש בכל צורה שהיא .

בקיבוצים  מתחדשים העושים "שיוך דירות פנימי" (חוזי) אין רכישת מגרש–  מה שאומר בהקשר זה, כי המגרש (קרי – אדמת המגורים בקיבוץ) שייכת לקיבוץ.

תושבים  הבונים ביתם בשכונה או בהרחבה – "קונים את המגרש" (למעשה חוכרים) מן המינהל ובתום התהליך (הארוך) הוא "רשום על שמם בטאבו"

תושב – בקיבוץ שיתופי יכול לשכור דירה, בקיבוץ מתחדש – גם כן, בהרחבה (הבנויה בדרך כלל – אך לא רק – ליד קיבוץ מתחדש)  הוא יוכל לבנות לעצמו בית בכספו על מגרש שיקבל מן המנהל בתשלום. (כנזכר לעיל)

3.א.3. חובת מגורים במקום (קרי בקיבוץ / ישוב) - 

בקיבוץ שיתופי "אין שאלה" – חבר (החי ועובד בקיבוץ או מחוצה לו, אך אינו נמצא בשנת חופשה) חייב לגור בקיבוץ. (אם כי, בפועל "יש מצב" בו חברי קיבוץ גרים מחוץ לקיבוץ ואינם במעמד של חופשה מהקיבוץ – למשל: שליחים לחו"ל, מתנדבים לשנת שירות בקיבוץ צעיר, וכד')

לגבי תושב שבשכונה אשר ליד הקיבוץ (כל קיבוץ) "אין שאלה" – בעל הבית גר איפה שהוא רוצה, כי הוא לא חבר אלא תושב ולא חלה עליו על כן כל מחויבות להתגורר במקום. (הבית יכול לשמש לו כבית קיץ..).

לגבי חברים בקיבוץ מתחדש, אם "יש שאלה" היא – לפחות בראשית הדרך – תיאורטית בלבד, שכן אם נקלט בא לבנות בקיבוץ את ביתו ולהיות חבר באגודה, כי אז ברור שהוא בא להתגורר במקום.

נכון, שבנסיבות מסוימות יכול החבר (שדירתו כבר שויכה לו – בדרך זו או אחרת) להשכיר את הדירה (או הבית) לדייר זמני ואילו הוא, מטעמים שונים, יעבור להתגורר – אך רק לפרק זמן ידוע ומאושר מראש - בישוב אחר. (הצורך באישור והגבלת הזמן הם שמבדילים בינו לבין לושב – כמובן) כאן רק הנסיון המצטבר יוכיח מה עובד ומה לא, ולמה זה בדיוק גורם.

3.א.4. מימון המגורים: 

קיבוץ שיתופי בונה, מרחיב, משפץ את דירות החברים על חשבונו (כבר מקובלת פה ושם השתתפות חלקית של החבר בעיקר בכל הקשור להרחבה ולשיפוץ).

נקלט בקיבוץ שיתופי  מקבל שיכון מהקיבוץ, לא בהכרח חדש, אך בדרך כלל תוך נסיון של הקיבוץ לתת דירה בגודל מתאים למצב המשפחתי ו/או לחברים בני אותה שכבת גיל ומצב משפחתי פחות או יותר דומה.

יש קיבוצים שיתופיים הגובים דמי קליטה (יפורט במקום אחר) שבקיבוצים מסוימים (אך, בהחלט, לא בכולם...) נתפסים כהשתתפות של הנקלט במימון השיכון הניתן לו (או נבנה עבורו).וגם כך הדירה בקיבוץ השיתופי תהיה שייכת לקיבוץ, שכן בקיבוץ שיתופי אין "שיוך דירות". בעיקרון.

(לצרכי "הורשה" – המוכרת בקיבוצים שיתופיים לא מעטים, כזכות לגיטימית, בונים קיבוצים אלה הסדרים כספיים שונים כגון קרנות וכד').

חבר בקיבוץ מתחדש – ברוב הקיבוצים  רשאי וגם מרחיב בפועל את דירתו על חשבונו.

רוב תקנוני "הבניה הפרטית" הקיימים בקיבוצים (מתחדשים ושיתופיים כאחד) מבהירים, כל הרחבת הדירה אינה מעניקה למרחיב בעלות של ממש ולו גם רק על החלק המורחב… (בקיבוץ המתחדש – כל עוד לא הושלם תהליך שיוך הדירות. בקיבוץ השיתופי – גם הדירה המורחבת שייכת תמיד לקיבוץ – נקודה).

נקלט בקיבוץ מתחדש   מממן את בניית ביתו החדש (או גם מרחיב דירה שניתנה לו בתנאים כאלה או אחרים) בכספו.

בקיבוצים מתחדשים, המאפשרים לנקלטים מגורים בקיבוץ בטרם בנו לעצמם את ביתם, ניתנות להם דירות בדמי שכירות רגילים / בהנחה / בחינם – הכל לפי החלטות הקיבוץ.

כל עוד לא מתבצע בקיבוץ שיוך דירות בפועל (קרי – בהסדר עם המינהל) אין הנקלט משלם עבור הקרקע, שכן זו קרקע המוגדרת כקרקע האגודה השיתופית.

מה משמעות "הבעלות על הבית" – אם הקרקע אינה רשומה על שמו של "בעל הבית?" – זה נושא לבירור ולהחלטה בכל קיבוץ וקיבוץ על ההסדר הכספי המתלווה לכך.

3.ב. חברות

3.ב.1. חבר מלא בקיבוץ שיתופי הוא חבר באגודה השיתופית החקלאית (אגש"ח) הקרויה קיבוץ ומתוקף עובדה זו הוא שותף מלא לכל, יכול לבחור ולהיבחר לכל תפקיד בקיבוץ, ומחויב לכל החלטות הקיבוץ

3.ב.2. נקלט חדש בקיבוץ שיתופי - כנ"ל.

3.ב.3. חבר מלא בקיבוץ מתחדש – כנ"ל

3.ב.4. נקלט לחברות בקיבוץ מתחדש  -   כנ"ל . (אך לא בהכרח מתאים להגדרה "שותף מלא לכל")

3.ב.5. נקלט לחברות בעצמאות כלכלית  הוא חבר באגודה השיתופית, יכול לבחור ולהיבחר למוסדותיה – כל עוד מדובר במוסדות הקהילה (הנהלת הקהילה, המועצה – המשמשת כועד מקומי, וועדות שונות בתחומי החינוך, הבריאות, הרווחה, התרבות, הספורט, מערכת העלון, איכות הסביבה...) אך מעמדו אינו ברור ובדרך כלל גם אינו ידוע מראש בכל הקשור למערכת הכלכלית (הנהלות הענפים והעסקים וכד'). ויש לקבוע זאת בהחלטות מקומיות.

3.ב.6. תושב (בין אם הוא תושב קבע או שוכר דירה) אינו חבר באגודה השיתופית, אינו יכול להיבחר למוסדותיה (אלא אם כן מסיבות אישיות ואחרות מאפשרים לו להיות מעורב בנושאי חינוך ואיכות סביבה ובמקרים רבים גם תרבות).

במקומות בהם מתלכדים חברי הקיבוץ שבאגודה השיתופית עם התושבים ויוצרים יחד אגודה מוניציפאלית (אג"מ) התושבים יכולים לבחור ולהיבחר למוסדות האג"מ.

3.ג. קליטה

 3.ג.1. נקלט בקיבוץ שיתופי 

מתקבל לקיבוץ בהליך המוכר: מתחיל בפרק של "אורחות" (להיכרות ראשונה) עובר למועמדות (על  פי החלטת ועדת הקליטה או גם המזכירות – ולעתים גם הצבעת אסיפה ברוב רגיל) ולאחר פרק זמן של עד שנתיים מתקבל (או גם לעתים – לא מתקבל)  לחברות בהצבעת אסיפה (קלפי) ברוב מיוחס (60% או גם קצת יותר).

יש קיבוצים שבתקנונם גם הקבלה לחברות נעשית בהצבעת רוב רגיל.

3.ג.2. נקלט בקיבוץ מתחדש 

מתקבל לחברות ללא פרק של מועמדות, שכן, בדרך כלל, כל עוד  הוא בונה את בית בקיבוץ הוא אינו גר בקיבוץ.

 על כן מבצע הקיבוץ לגביו הליכי בירור שונים (למשל - מיון באמצעות חברה מקצועית), ולעתים אפילו מאפשר פרק של תושבות בדירה שכורה,  אך הקבלה לחברות נעשית לבסוף, כרגיל, בהצבעת אסיפה (קלפי) ברוב לפי הקבוע בתקנון (ככתוב לעיל).

3.ג.3. נקלט לחברות בעצמאות כלכלית

על אף מצבו הבלתי ברור, כביכול (שהרי מבחינות מסוימות מעמדו בקיבוץ דומה, לדעת רבים למעמד של תושב) הוא מתקבל לחברות באגודה השיתופית (ונמנה עם חבריה) , ועל כן תהליך קליטתו עד ההצבעה באסיפה (קלפי) דומה לתהליך קליטת נקלט "רגיל" בקיבוץ מתחדש.

"דמי קליטה" (דמי כניסה)

ככלל גביית דמי כניסה לאגודה שיתופית – קיבוץ, לא היתה מקובלת ואפילו לא מותרת.

במשך השנים הוחל בגביית סכומים מסוימים כגון  הפנסיה שנצברה עבור הנקלט בהיותו מחוץ לקיבוץ וגם מעין "דמי עזיבה הפוכים" – קרי: הנקלט משלם לקיבוץ את סכום דמי העזיבה שהיו מגיעים לו אם היה חבר בקיבוץ ועוזב בגיל בו הגיע לקיבוץ כנקלט.

היום מדובר (בקיבוץ השיתופי) על דמי קליטה מסוג אחר:   יש הקוראים לכך "דמי רצינות", יש המגדירים זאת "כהשתתפות כספית של הנקלט בכל מה שנוצר בקיבוץ בטרם בואו", יש הרואים זאת כהשתתפות הנקלט במימון השיכון שיקבל מהקיבוץ (כנזכר לעיל) .

נקלט בקיבוץ מתחדש עשוי להידרש לשלם סכום, אשר לא ייקרא דמי קליטה, אלא יכול להיות השתתפות בתשתיות ויכול להיום גם רכישת זכויות בנכסי האגודה השיתופית (מעין מניה). 

אין כלל אחיד בנושא זה, ובמידה רבה זו שאלה של היצע (מעט מקומות לקליטה) וביקוש (הרבה פונים לקליטה).

3.ד. מועמדות

3.ד.1 בקיבוץ שיתופי קיים פרק של מועמדות – כלומר הנקלט חי "כמו חבר" והוא "נבחן" (וגם בוחן את עצמו ואת הקיבוץ) באשר להיותו מתאים לחיי הקיבוץ.

יש קיבוצים שיתופיים (מעטים, בינתים) המאפשרים (או אף תובעים) חיים בקיבוץ כתושב עצמאי  (זמני) כתחליף למועמדות וזאת כדי לראות איך הנקלט ומשפחתו מתפקדים כיחידה כלכלית עצמאית.

3.ד.2 מועמדות בקיבוץ מתחדש (לנקלט כחבר רגיל או כחבר בעצמאות כלכלית) כאמור לעיל איננה אפשרית אלא אם כן הקיבוץ מחייב כל נקלט גם כן לפרק של תושבות (כשוכר דירה בתנאים מיוחדים).

הכל מותנה באפשרות הקיבוץ להקצות דירות לשיכון זמני של מועמדים לחברות (מה שבא לעתים על חשבון השכרת דירות במחיר מלא ומהווה הכבדה כלכלית על הקיבוץ).

3.ד.3. תושב (זמני ובודאי קבע)  חייב לעבור ועדת קבלה בלבד (קרי – ללא הבאת הנושא לאסיפה).

אם מדובר בתושב בשכונה שמחוץ לקו הכחול, קיימת דרישה (מצד גורמי השלטון...) להקטין את מעמדו הקובע של הקיבוץ (בועדת הקבלה) ומתחזק מעמדם של נציגי המועצה ואפילו המינהל.

בקיבוצים רבים (נראה כי ברובם)  שוכרי דירות "אינם נספרים" וקבלתם נעשית על ידי בן אדם המנהל ענף "השכרות נדל"ן" וכך מגיעים לקיבוץ – וחיים בו חיים מלאים – אנשים, אשר לא ניתנה למוסדות הקיבוץ וודאי שלא לאסיפת הקיבוץ האפשרות לקבל אותם בהסכמה או אולי אף לדחותם.

לאחרונה, בעקבות שינויים בחוק המועצות, התברר כי לכל מי שכתובתו היא בקיבוץ (בלי קשר למעמדו הפורמלי – חבר, תושב קבע או שוכר דירה) יש זכות לבחור ולהיבחר למועצה האזורית וכן להיות שותף בבחירות לועד מקומי (אם אחוז התושבים עובר מספר מסוים שנקבע בחוק).

לתושב, כידוע – אין פרק של מועמדות, הוא אינו משלם דמי קליטה לקיבוץ (הוא קונה / שוכר / בונה בית ואם מדובר בבית מחוץ לקו הכחול – הוא משלם גם למינהל).

3.ה. ערבות הדדית וחלק בנכסים

3.ה.1. ערבות הדדית מחייבת / רשת בטחון

בקיבוץ שיתופי היא מלאה, (בנורמה הנקבעת על ידי מוסדות הקיבוץ ובהתאם לאפשרויות הקיבוץ)  והיא נגזרת מן העובדה, שהחבר מעביר לקיבוץ את כל ההכנסות מעבודתו (אמירה "עממית": הקיבוצניק משלם לקיבוץ 100% מס הכנסה).

המושג "רשת בטחון" אינו קיים בקיבוץ השיתופי, אך אפשר להגדיר את רמת החיים הנקבעת בקיבוץ לפי החלטותיו כרשת בטחון מקפת-כל – שוב, בפועל -  על פי היכולת הכלכלית של הקיבוץ.

הקיבוץ המתחדש מאופיין על ידי ערבות הדדית מוגבלת (פונקציה של עומק ההפרטה וההחלטות המתלוות אליה בעיקר בתחום המיסוי) וזו באה לידי ביטוי ב"רשת הבטחון".

מי שנקלט בקיבוץ מתחדש לחברות מל/אה זכאי לרשת בטחון אם הוא עומד בכללים המתחייבים מכך לגבי כל חברי הקיבוץ (יפורט בפרק העוסק במיסוי)

רשת הבטחון הפנסיונית המינימלית נקבעה בתקנות הסיווג והיא מתחדשת (ובדרך כלל עולה) מתקופה לתקופה.

העליה מעל למינימום – היא בזכותו (ובהתאם לאפשרותו) של כל קיבוץ בנפרד.

נקלט בקיבוץ מתחדש במעמד של חבר בעצמאות כלכלית -  אינו זכאי בעיקרון לרשת בטחון, שכן שותפותו בערבות ההדדית היא מינימאלית (אך הוא אינו משוחרר מכך לחלוטין וגם זה בהתאם לתקנות הסיווג). 

לעומת זאת – גם החבר בעצמאות כלכלית משתתף ב"קרן לעזרה הדדית", בתשלום שווה לתשלום הנגבה מכל חבר "רגיל" (ומדובר בתשלום אחיד ולא מדורג – בדרך כלל).

התושב – כמובן מאליו  אינו משתתף בערבות ההדדית, והקיבוץ אינו מעניק לו "רשת בטחון", כי הוא עצמאי לחלוטין.

עם זאת מענין לדעת, כי יש מקומות בהם התושבים מארגנים בינם לבין עצמם קרן לעזרה הדדית (לצורך מתן עזרה בקטסטרופות) שלא לדבר על ביטוחים שונים שגם הקיבוץ עושה אותם לחבריו (ולא לתושביו).

לאחרונה: יש אי אלה מקומות (מעטים!) בהם חברי קיבוץ ותושבי השכונה מנהלים משא ומתן על בניית מערכת של עזרה הדדית ואפילו ערבות הדדית מסוימת… התהליך עדיין בראשיתו, נכון לעת כתיבתם של דברים אלה.

3.ה.2. שותפות בנכסי הקיבוץ:

בקיבוץ השיתופי – שותפות מלאה – גם של הנקלטים,

בקיבוץ המתחדש – שותפות מלאה של כל החברים שהיו חברי קיבוץ לפני היום הקובע. (תאגוד הנכסים בצורה זו או אחרת אינו מבטל את "הבעלות של החברים על נכסי הקיבוץ", שכן הוא בא בעיקרו לצרכי "ניהול נכון ומקצועי" וכו').

נקלט בקיבוץ מתחדש  -  יהיה שותף בנכסי הקיבוץ אם נקבעו כללים (ותשלומים) המאפשרים זאת. וזאת כשמדובר, בדרך כלל, באותם נכסים שניתן לשייכם לחברים (כלומר המפעל,  אך לא מכסות החלב, לא מכסות המים ולא הקרקעות).

מכאן שהחבר החדש בקיבוץ המתחדש הוא בכל מקרה שותף חלקי, ברמה כלשהי, אך אין להגדירו כלא שותף בכלל.

חבר נקלט למעמד של עצמאות כלכלית – בעיקרון: אינו שותף בנכסי הקיבוץ, אך האפשרות להקנות לו שותפות כזאת חלקית יותר או פחות, (בדרך כלל בתשלום) נתונה להחלטות הקיבוץ.

התושב אינו שותף בנכסי הקיבוץ  (עוד אין נסיון של ממש בכניסת תושבים לשותפויות עם קיבוצים בבעלות או גם בניהול עסקיהם – אך יש ניצנים ראשונים).

3.ו. שיוך נכסים

אין שיוך נכסים בהגדרה בקיבוץ השיתופי.   רוצה לומר: אין לחבר בקיבוץ השיתופי בעלות על נכס מנכסי הקיבוץ בצורה שמגדירה את חלקו ומאפשרת לו להעביר בעלות זו בדרך של הורשה או מכירה.

לעומת זאת יש קיבוצים שיתופיים המחלקים רווחים – אם כבונוסים שווים לכל חבר ואם כבונוסים לפי וותק. 

לאחרונה משתמשים כבר גם במושג דיווידנדים. (יש תקנוני קיבוצים שבהם כתוב במפורש כי הקיבוץ אינו מחלק רווחים לחבריו. ובכלל – באגודות שיתופיות, כמו למשל במפעלים האזוריים, היה מדובר תמיד על עודפים ולא על רווחים...והעודפים היו "מוחזרים" לחברים, קרי - בהקשר של המפעלים האזוריים - לקיבוצים)

בקיבוץ המתחדש -  קיים שיוך נכסים, (כאחד המאפיינים של קיבוץ מתחדש) שמגמתו להבטיח את בעלות החברים הותיקים  על הנכסים שנצברו עד היו הקובע.

יש המדגישים כי מדובר בפירות הנכסים בלבד (קרי – הזכות לקבלת רווחים לפי ותק) בלי לאפשר סחירות (מכירה וקניה) של הנכסים עצמם. 

יש קיבוצים מתחדשים (מעטים) שכבר קבעו כללים לפיהם יכול החבר להוריש את חלקו בנכסי הקיבוץ (רק לחברים? רק לבנים שהתקבלו לחברות? למי שרוצים?...  עוד אין מספיק נסיון).

3.ז. צבירת ותק 

בקיבוץ השיתופי – החבר צובר ותק כל עוד הוא חבר (צבירת הותק לצרכי דמי עזיבה נעצרת עם הגיע החבר /ה לגיל פרישה).

בקיבוץ המתחדש – החבר המלא (זה שמלפני היום הקובע) אינו ממשיך לצבור ותק לאחר היום הקובע.

נקלט בקיבוץ המתחדש (בכל מעמד שהוא) אינו צובר ותק מסוג הותק שנצבר על ידי החברים עד היום הקובע (קרי: ותק של שנות חברות).

"ותק מסוג חדש"  -  הגם שמכוח השינוי חבר צובר ותק במקום עבודתו – לצרכי פיצויים במקרה של הפסקת עבודה וכד'.

 יש קיבוצים ה"מתחילים לחשוב" על מתן ותק מסוים ("אחר") בגין שנות חברות, כשמדובר בחברים מלאים המעבירים לקיבוץ את מיסיהם כולל מס פרוגרסיבי למימון הערבות ההדדית.  אין עוד הצעות ברורות בנושא זה.

3.ח. מיסוי ושונות.

מיסוי מוניציפאלי.

חבר מלא בקיבוץ שיתופי  -  אינו משלם מסים אישיים בכלל.

חבר מלא בקיבוץ מתחדש -  משלם מס קהילה עבור שירותי קהילה שבהם משולבים שירותים מוניציפאליים. יש מס המשולם על ידי החבר דרך הקיבוץ למועצה האזורית (ארנונה) יש מועצות המחזירות חלק מהארנונה לשימוש הקיבוץ.

מיסוי קהילתי.

בקיבוץ השיתופי – אינו קיים.

בקיבוץ המתחדש -  קיים, משלים או גם משולב  בתוך המס המוניציפלי המועבר למוסדות הקיבוץ (ולא למועצה האזורית)  וחייבים בו בדרך כלל, כל החברים (כולל נקלטים לחברות מכל סוג)  אך תיתכן דיפרנציאציה בהתאם למעמד ולרמת השירותים המובטחים  (ו/או המסובסדים) על ידי הקיבוץ. (ברוב הקיבוצים מדובר למעשה ומשום מה...במס גולגולת, שהוא רגרסיבי בעיקרון!)

מס פרוגרסיבי (מס איזון) – נוסף על מס הקהילה קיים בקיבוץ המתחדש, והוא כ"מס הכנסה פנימי" (ככל שמשתכרים יותר – משלמים אחוז גבוה יותר ) המיועד לתמוך ברשת הבטחון הכללית ולעתים גם הפנסיונית.

מטרה שניה – לצמצם פערי שכר...

מגמה רווחת כיום במרבית הקיבוצים – צמצום המס הפרוגרסיבי עד כדי סיכון היכולת לממש את הערבות ההדדית המובטחת (אלא אם כן גדל חלקם של התאגידים במימון תקציבי הקהילה השונים).

3.ט. עזרה הדדית

הבהרה: עזרה הדדית אינה ערבות הדדית. ערבות הדדית היא סוג של מחויבות תקנונית,

עזרה הדדית היא סוג של פעולה וולונטרית, הכפופה להחלטות של גוף נבחר (גם בקיבוץ השיתופי קיימים גופים לנושא זה – כגון "ועדת פרט" או "ועדת חברים" וכד')

בקיבוץ השיתופי – מעצם טבעו וההבטחה הטבועה בעקרון "כל אחד לפי צרכיו" קיימת, כביכול, עזרה הדדית "מלאה", המותנית בתוספת המאוחרת לעקרון הקיבוץ (המרכסיסטי….) בה נכתב "בהתאם ליכולת הקיבוץ" אך כל זאת, עד כה לפחות, לא באמצעות קרן הממומנת ישירות על ידי החברים, וגם לא על ידי הקיבוץ - כי אם מתקציב הקהילה ובהתאם לאפשרויות (התזרימיות?) של הקיבוץ. זאת כאשר כל הקיבוצים – שיתופיים ומתחדשים – "מתגוננים" נגד צרות עתידיות גם באמצעות ביטוחים שונים בעיקר בתחום הבריאות והסיעוד, אך גם בתחומי הרכוש, אבדן כושר עבודה, אבטלה וכד') .

בקיבוץ המתחדש -   קיימת עזרה הדדית  (כאמור – בנוסף לערבות ההדדית)  המופעלת באמצעות קרן נפרדת מחשבונות הקיבוץ ומנוהלת על ידי צוות נבחר (לעתים כולל נאמן חיצוני) ומיועדת ל"מצבים מיוחדים" (בעיקר בתחום הבריאות אך לא רק...).

הקרן נבנית מתשלום אחיד וחודשי שמעבירים אליה כל החברים כולל הנקלטים לחברות בכל מעמד שיהיה.

3.י. הורשה

בקיבוץ השיתופי  אין בעיקרון הורשה של נכסים, כגון בית, מנייה, מגרש…כי אין בעלות אישית על נכסים מסוג זה, אך מתגבשים הסדרים המאפשרים הורשת כספים (חסכונות).

לצורך זה יש קיבוצים שיתופיים המפרישים לטובת החבר סכום השווה לדמי העזיבה שלו ובהגיעו לגיל פרישה הוא יכול לנצל חלק מהסכום לשימושו העכשווי, והיתרה נותרת לו לצורך הורשה.

לעיקרון הסוציאליסטי לפיו – הורשה כשלעצמה מגדילה פערים בין דוריים, אין יותר תומכים נלהבים גם בקיבוצים הכי שיתופיים.

בקיבוץ המתחדש יכול החבר להוריש את חסכונותיו, את דירתו (אם שויכה לו בפועל) ואת חלקו בנכסים (אם נקבעו הסדרים לכך).

כל ההסדרים בתחום זה  באים להבטיח שני דברים (סותרים?) את שליטת הקיבוץ על קרקעותיו ונכסיו ואת זכותו/ יכולתו של החבר "להעביר משהו" לבניו / בנותיו.

התושב   יכול, כמובן, להוריש "חופשי" כל נכס שבבעלותו ואין לכך כל קשר עם החלטות הקיבוץ לגבי חבריו.

                           תם ולא נשלם

                           כי החיים עודם

                           בזרימתם.

תודה לעו"ד מיכי דרורי על שהשכילנו בכל האמור לעיל - ואם שולבו בסיכום רחב זה דברים החורגים מהרצאתו או אולי גם כאלה שאינם תואמים בדיוק את מה שאמר – ביום העיון עצמו  (אך אמר, אולי, בהזדמנויות אחרות) - האחריות היא על החתום מטה.*

בברכת - ללמוד ולעשות
                                                                                    עמיקם אסם   (10.8.08)

מרכז המטה לצמיחה דמוגרפית

                                                                                    בתנועה הקיבוצית

 קישור לאתר הקיבוצים - שם ניתן לברר על קיבוצים המועניינים בקליטת חברים חדשים: http://www.kibbutz.org.il/kibutzim/