1.     נגישות לאנשים עם מוגבלויות:

החובה להסדרת הנגישות לאנשים בעלי מוגבלויות מתבססת על עקרות הבטחת שוויון לכל אדם בכל תחומי החיים הציבוריים.

נגישות פירושה מתן אפשרות שווה, נוחה, עצמאית ובטיחותית לכל אדם להשתמש בכל מקום ובכל שרות. מידת הנגישות תקבע את יכולתם של מוגבלים ליטול חלק בפעילויות שונות במרחב הציבורי.

יש להקפיד להתייחס בתכנון לכל סוגי הלקויות והמוגבלויות: מוגבלות בתנועה, לקות שמיעה, לקות בראייה, לקויות קוגניטיביות, קשישים ונמוכי קומה.

תכנון נכון לנגישות אינו רק עמידה בחוק ובתקנים, הוא מסר חברתי של הכלה. הכלת האחר והשונה נותנת הזדמנות לכל אדם להשתמש וליהנות מהסביבה הבנויה והפתוחה כאחד.

2.     מרחבים מוגנים:

תפישת המיגון של פיקוד העורף דוגלת בשלושה עקרונות בסיס:

א.      זמן הגעה קצר ככל האפשר.

ב.       אפשרות לשהות ארוכה.

ג.        מיגון אופטימאלי.

תכנון המרחב המוגן הדירתי שונה אם היישוב הוא ישוב "עורפי" או ישוב "קדמי".

הנחיות התכנון והפרטים לתכנון נמצאים בתקנות פקוד העורף שמתעדכנות מעת לעת.

המרחב המוגן הוא אלמנט יקר יחסית בתוך מכלול הבנייה, הוא כולל הרבה בטון, הרבה ברזל ואלמנטים נלווים יקרים.

לאחר מלחמת לבנון ה-2 נלמדו לקחים רבים ובקרוב ישתנו התקנות והדרישות יוחמרו, יוגדל השטח המינימאלי ויוחמרו ההגנות על הפתחים.

3.     בניה אקולוגית / בניה ירוקה:

תכנון עפ"י עקרונות של בניה ירוקה עוסק בשילוב ההיבטים הסביבתיים כמו טופוגרפיה, אקלים, אקולוגיה, אנרגיה וכיו"ב בתהליך התכנון והביצוע של פרויקט בנייה.

תכנון "ירוק" הוא תכנון "בר קיימא". הוא תכנון המתחשב במשאבי הטבע והסביבה ויגרום לחסכון באנרגיות הנדרשות לתפעול המבנה.

הנושאים העיקריים שתכנון אקולוגי מתחשב בהם הם: שימוש בחומרים מהטבע ומחזור חומרים, צמצום פסולת הבנייה, ע"י שימוש בטכנולוגיות בנייה מתקדמות, שימור אנרגיות ע"י בידוד נכון, מחזור מים אפורים, איסוף מי נגר ומי גשם, שימוש נכון בצמחיה וניצול אנרגיה פסיבית כמו: אוורור טבעי ותאורה והצללה.

בניה אקולוגית חוסכת הוצאות תפעול, משפרת איכות חיים ושומרת על איכות הסביבה.

4.     תכנון ערים / תכנון סטטורי:

תכנון סטטוטורי עוסק בהיבטים תכנוניים בקנה מידה רחב יותר. תכנית סטטוטורית מגדירה בכל נקודה במרחב את היעוד שלה תוך חשיבה על מערכות העיר השונות. התכנון העירוני מתייחס לתמהיל רחב של צרכים, לפי סל השירותים של המשתמשים, קרי: מגורים, תעסוקה, תחבורה, פנאי, שטחים פתוחים ועוד.

תכנון סטטוטורי נערך ברמה ארצית, מחוזית ומקומית, כאשר התכנית המקומית מגדירה את כל התנאים, הזכויות והמגבלות שבעטיין ניתן בהמשך לקבל היתרים לבנייה.

לפני כל בנייה מומלץ לגשת לוועדה המקומית לתכנון ובנייה באזור בו עתידים לבנות, ולעיין בתכנית החלה על המגרש המיועד כדי ללמוד את זכויות הבניה, וכן לבדוק את התכניות החלות בסביבה כדי להבין את היעודים ותכניות הבניה השונות הניתנות למימוש בשכנות אלינו, אלו יקבעו כיצד תראה הסביבה בעתיד.

כל אדם יכול ליזום תכנית מקומית, או שינוי לתכנית אם יש לו עניין בקרקע עליה חלה התכנית. צריך לזכור שהתהליך ארוך ולעיתים מסורבל, הוא חשוף להתנגדויות בתקופת הפקדת התכנית ואם עניינו השבחת הקרקע יגבה "היטל השבחה" בגין ההשבחה.

הכותב - דניאל כהנא- בוגר תואר ראשון בארכיטקטורה ותואר שני בתכנון ערים ואזורים בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי  ערים בטכניון.

אתר הבית - אדריכל דניאל כהנא.